על אהבה ושאר ירקות

על אהבה ושאר ירקות

השנה נהיינו חקלאים, ככה זה מרגיש. אנחנו משקיעים המון מהזמן שלנו בגינת הירק שלנו ובבוסתן (שעליו אספר בקרוב). זאת השנה הראשונה שאנחנו מגדלים יותר אוכל ממה שאנחנו יכולים לאכול וזה מרגש אותי ברמות שקשה לי לתאר

שלושה דברים חיברו את אורי ואותי בצורה כל כך עמוקה מהרגע שנפגשנו:

הטיפול, היצירה והאדמה. (וגם אהבה משותפת לחולצות משובצות)

כמה חודשים לפני שהכרנו: היה לי חזיון בזמן מדיטציה: ראיתי גבר גבוה, לבוש חולצה משובצת, עם שיער בהיר ועיניים בהירות, ראיתי מסביבו עץ ואדמה וידעתי שזה האיש שלי.

אני לא אשכח את הרגע שהבנתי שאורי האיש מהחזיון שלי.

היו לנו כמה שנים של טיפול יחד, מן ריקוד משותף של טיפולים לזוגות בספא היפיפה שהוא בנה במו ידיו.

אורי ממשיך לטפל ואותי החיים סחפו למרחבים נפלאים אחרים של אימהות, וכל המיליון דברים שאני עושה (שהולכים ומתחברים ומתבהרים לי לאחרונה וגם על כך אשתף בקרוב)

היצירה מלווה אותנו בכל מה שאנחנו עושים, במתחם האירוח שלנו, בבית שבנינו, בגינה, בהורות, במטבח...

אנחנו שנינו אינדיווידואלים גמרים, שאוהבים להיות לבד ולעשות את הדברים כל אחד בדרכו.

הויכוחים הכי סוערים שלנו קורים בגינה:

מן דיאלוגים אבסורדים שיכולים להישמע לקוחים ממחזה של ז'אן ז'נה

היא: אתה לא יכול לפזר לי את החסות בשלושה מקומות שונים בגינה

הוא: אף אחד לא יגיד לי איפה

או

היא: אני לא מאמינה שהלכת מאחורי הגב שלי וזרעת עוד שלושה שקדים בשורה השלישית, אחרי שכבר סיכמנו שבשורה השלישית יהיו משמשים

הוא: אבל שאלתי אותך איפה לזרוע אותם ולא ענית לי

למשך תקופה החלטנו: חיים יחד, מגדלים ילדה יחד, אבל כל אחד מחליט על חלק אחר בגינה😊

ועם כל מה שקורה בחוץ, אני מודה שהדבר שהכי נותן לי תחושת בטחון זה לזרוע זרעים באדמה