על קרינה ורגישות

על קרינה ורגישות

אנחנו רגילים להתעלם מכל מה שאנחנו לא רואים. אפילו שמה שאנחנו רואים, הוא אחוז קטן כל כך מכל הקיים.

לאחרונה, אני לומדת קצת את התחום של הספקטרום האלקטרומגנטי וזה ממש מרתק.

אני רגישה לקרינה בלתי מייננת. מה שבטוח, אני מרגישה אותה. זה לא נעים. יש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני וחייהם השתבשו ללא הכר מחשיפה לקרינה.

אצלי זה התחיל לפני כמה שנים, שהתחלתי להרגיש את הקרינה מהטלפונים הניידים, ווי פי, מעמודי חשמל, בתוך מכוניות בעיקר חדישות והיברידיות.

אני משתדלת לראות את הרגישות שלי כמתנה שמאפשרת לי להיות יותר מודעת ולצמצם את החשיפה שלי ושל משפחתי.

כחברה, בכל מה שקשור לטלפונים ניידים, נהיינו מכחישנים סדרתיים. עם כל הנוחות שבדבר וההתמכרות למסכים, זה נראה שהמודעות אפילו ירדה בשנים האחרונות.

כולנו יודעים שזה לא טוב, לא בטוחים עד כמה, מעדיפים לא לדעת, חושפים את עצמנו ואת ילדינו (שאגב הם הכי פגיעים) ונפגעים אפילו מבלי לדעת.

החלטתי להתחיל לכתוב על זה כדי להעלות קצת את המודעות ואת הרגישות.

ומשתפת בחלק ממה שאני עושה כדי לצמצם חשיפה ונזקים:

בבית אין ויי פי, המחשב מחובר לאינטרנט עם חוט

בנייד שלי, הויי פיי מכובה כל הזמן והנתונים מכובים כל הזמן. (חוץ מבמקרים קריטים) . בית הטלפון מחובר לאינטרנט עם חוט (יש מתאם לזה)

כשנכנסים איתי לאוטו, מכבים נתונים/ מעבירים למצב טיסה. כי הקרינה הרבה יותר חזקה בתוך רכבים/ מעליות/ רכבות ומטוסים) * אגב לכל מי שלא ניכן בחוש כיוון, כמוני😊 הוייז יודע להראות את הדרך גם במצב טיסה אם המיקום דולק(זה רק לא מתעדכן כל הזמן).

אני מקפידה כל יום להתקרקע (לעמוד על האדמה ברגליים יחפות או לטבול במים חיים ) הגוף פורק חשמל לתוך האדמה וזה עוזר לו להתמודד עם קרינה.